<h1>התרומה סימן רי"ג</h1>
<h2>דף נא:</h2>
משפט אם מברך כשמסלק לתפילין דתנן פרק בא סימן (נדה נ"א ע"ב) יש טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו. ומפרש בגמרא לאתויי תפילין ולבני מערב' דמברכי בת' דמסלקי תפיליהו לשמור חקיו לאתויי ריחני אומר רבינו יעקב דטעמא דאפילו למאן דמברכי לשמור חוקיו לאחר שחולצין תפילין מודו דאין מברכין כלום לאחר שמסיר טלית צציותיו מעליו דדוקא בפרשת תפילין כתיב ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה. ודרשינן פרק הקומץ ופרק המוצא תפילין ימים ולא לילות. ולכך בערב דוקא שחולצן משום לילה מברך לשמור חוקיו ולא שחולצן בחצי היום דמההוא קרא דרשינן איסור לילה ואמרינן נמי פרק הקומץ (ל"ו ע"ב) כל המניח תפילי אחר שקיעת החמה עובר בעשה דכתיב ושמרת את החקה מימים ולא לילות ולאו הבא מכלל עשה עשה והשמר דעשה עשה אבל בציצית לא כתיב קרא ושמרת החקה ואפילו למאן דפטר ציצית בלילה מדכתיב וראיתם אותו ולא מברכי כלל בערב לא לשמור חקיו דלא שייך האי קרא בציצית ולא ברכה אחרת שהרי אין איסור ללבוש ציצית בלילה דאפילו היה בה בציצית צמר ופשתים או תכלת בסדין שהוא כלאים ואינו מיוחד לכסות לילה אינו אסור ללובשו בלילה כיון שמותר בו ביום וכי קאמר פרק בא סימן לאתויי ריחני הוה מצי למימר לאתויי ציצית ושאר מצות וכן איתא בירושלמי פרק היה קורא על בני מערבא דמברכי בתר דמסלקי תפילייהו לשמור חקיו הא כמאן דאמר בחקת תפילין הכתוב מדבר אבל למאן דאמר בחקת הפסח הכתוב מדבר לאו היינו ממש כפירושו. אמנם על תפילין נמי לדידן אין מברכין כלום כשמסלקן אפילו חולצן לערב דהא קיימא לן לילה זמן תפילין וכמאן דאמר ושמרת החקה מימים ימימה בחקת הפסח הכתוב מדבר ולא בחקת תפילין ולמאן דאמר בלילה אסור קאמר רבי אליעזר ואם לשמרן מותר דאמרינן התם (שם) רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי וחשך והוה מנח תפילי ואמינא ליה לשמרן קא בעי להו מר. אמר ליה אין וחזיתיה לדעתיה דלאו לשמרן קא בעי (עיין טעם המלך ה' ת' פ"א) אלא קסבר הלכה לילה הוי שפיר זמן תפילין ואין מורין כן משום שמא יישן בהן. ואסור לישן בהם (שבת מ"ט ע"א) פן יפיח בהן אלמא לילה לאו זמן תפילין ואפילו ערב שבת עם חשכה כשחולצן לא מברך כלום דשבתות דפטורין לא מקרא דושמרת את החקה מימים הוי כדאמ' רבי יוסי הגלילי פרק הקומץ ופרק המוצא תפילין מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט. ובירושלמי דפרק היה קורא אית דריש הכי. מכל מקום ההיא דרשא אינה עיקר שהרי הוא למאן דאמר לילה לאו זמן תפילין אבל לדידן דסברינן לילה הוי שפיר זמן תפילין ממעטי שבתות וי"ט פרק הקומץ במסקנא הוי מלך לאות פי' לך לאו' והיכירא יהיו תפילין עליך להראות שאתה מקבל עליך עול מצות של הקב"ה דפריך אי קסבר לילה זמן תפילין שבת נמי זמן תפילין פירוש דא"כ בחקת הפסח מדבר ואי סבר לילה לאו מצות תפילין פירוש דבחקת תפילין מדבר א"כ שבת נמי לאו זמן תפילין דנידרוש מימים ולא כל ימים פרט לשבתות ומשני לעולם לילה הוי שפיר זמן תפילין אבל שבתות נמעוט מלך לאות. ואנן דקים לן לילה הוי זמן תפילין נהי אם ירצה לא יחלוץ מיד שיהא לילה מ"מ לכתחלה אסור להניחם כשהוא לילה והא דתניא פרק המוצא תפילין (שם) הניעור בלילה רצה חולץ רצה מניח וקאמ' דקא סבר לילה זמן תפילין הא דקאמר רצה מניח הוי פירוש רצה אין חולץ. אבל לכתחילה לא יניח תדע דאמר פרק הקומץ (שם) היה הוא משכי' לצאת בדרך ומתיירא שמא יאבדו מניח' וכשידע שהגיע זמנן ממשמ' בה' ומברך ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה. רבי אליעזר אומר עד שתכלה רגל מן השוק וחכמים אומרים עד זמן שינה ומודים חכמים לרבי יעקב שאם חלצן לצאת לבית הכסא ושקעה החמה שוב אינו חוזר ומניחן וכן הוא הגירסא כדפרי' אלמא חכמים ורבי יעקב דסברי לילה זמן תפילין מדקשרו עד זמן שינה מודו לתנא קמא דאין הוא מניחן משהוא לילה לכתחילה דלא מצינן למימר דשפיר סברי לילה לאו זמן תפילין ולכך לא יניחם בלילה ויעבור עשה אבל מותר לשהותן בראשו בלילה אם הניחן מבעוד יום אין זה סברא דכיון דאיכא איסורא דאורייתא להניחן בלילה ועובר בעשה והוא הדין אם לא יחלץ מראשו. ותו דרבה בר רב הונא (עיין מרדכי בהלכה ט' ובישועות יעקב כ"ט ס"ק ג'. עיין ש"א סי' מ"א ובס' י"ז ה' תפילין סי' ל"א ס"ק א' ובס' מפרשי הים ובס' מלא הרועים אות ב' וברשב"א ז"ל קע"ט ועיין ברא"ש ה' קטנות סי' מ"א) הוה מצלי להו באורתא ופריך והא אמר רבה בר רב הונא ספק חשכה לא חולץ ולא מניח ודאי חשכה חולץ אלמא לאו זמן תפילין בלילה ומשני הא בע"ש (ל"ו ע"ב) איתמר משמע דלמאן דאמר לילה לאו זמן תפילין אתי ליה שפיר דודאי חשיכה חולץ ומסתמא אפילו מן התורה מיהו מדקאמרי' ספק חשיכה לא חולץ משמע דמן התורה אין צריך לחולצן אם לא תאמר דהוה מצינן למימר וליטעמיך אמאי ספק חשכה אינו חולץ מכל מקום קאמר ודאי חשכה חולץ ולא שרי עד שתכלה רגל מן השוק וזמן שינה אם כן ר' יעקב וחכמים דשרו סברי לילה זמן תפילין ומודים דאם חלצן אין מניחן אחר שקיעת החמה. והאי שקיעת החמה דאסור להניחן מדרבנן למאן דאמר לילה זמן תפילין או אף מדאורייתא למאן דאמר לילה לאו זמן תפילין ועובר בעשה היינו ספק לילה סמוך ליציאת הכוכבים דהא מימים ממעטינן ולא לילות דהא קאמר ספק חשכה ספק אינו חשיכה לא חולץ ולא מניח היינו ודאי לילה כמו ספק חשכה ספק אין חשכה מעשרין את הדמאי בפרק במה מדליקין (ל"ד) דהיינו ספק לילה סמוך לצאת הכוכבים אם כן הא דקתני עד מתי מניחם עד שתשקע החמה הוי כמו משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין דשילהי במה מדליקין דהיינו סוף שקיעת החמה כמו שמפ' רבינו יעקב מדקאמר התם משקיעת חמה עד צאת הכוכבים תלת ריבעי מילא או תרי ריבעי מילא. וקשה לו דפ' מי שהיה טמא (צ"ד ע"א) קאמר משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין ומפרש דההוא הוי מן תחילת שקיעת חמה שמתחלת החמה ליכנס ברקיע וכן מפרש מו' רבינו ההיא דאיזהו מקומן דם נפסל בשקיעת החמה שנאמר ביום זבחכם היינו תחלת שקיעת ארבע מילין קודם צאת הכוכבים דאי סוף שקיעה כמו ההוא דבמה מדליקין שהוא ספק לילה בלא קרא דביום זבחכם נמי דאי זורק הדם בלילה הא כתיב ביום צותו ואי משהי עד למחר הרי הוא נפסל בעמוד השחר כמו אימורים דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר וה"ה קטורת ולבונה ודם ואי מעלהו ומלינו בראש המזבח אם לא הורידו פשיטא דלמחר כש' לזרו' כדתנן (זבחים פ"ד ע"א) הלן היוצא אם עלו לא ירדו אפילו עלה לאחר שנפסל בשקיעת החמה כל שכן אם העלהו מבעוד יום בכשרות שלמחר יזרוק אם לא הורידו ובהכי מיירי פרק תמיד נשחט גבי חטאת העוף מעלה ומלינה בראשו של מזבח ואם למחר הורידו לאחר עמוד השחר בהא הוי פלוגתא דאמוראי פרק המזבח מקדש אם לינה מועלת בראשו של מזבח היכא שהיה על המזבח בעמוד השחר ואחר כך הורידו אם פסול אם לאו לכך מפרש ובאימורי דדם נפסל בשקיעת החמה היינו תחילת שקיעת החמה ארבע מילין קדם צאת הכוכבים ונפיק מביום זבחכם וראיה לדבר דבפרק מי שהיה טמא קרי ליה דרך רחוקה ואינו חושב אותן ארבע מילין שמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים לפי שאינו זמן שחיטת פסח לפי שהדם נפסל משם ואילך אבל שקיעת החמה דגבי תפילין היינו סוף שקיעה סמוך לצאת הכוכבים דהא לא ממעטינן מימים אלא לילה וכן כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית הוי סוף שקיעה כמו ההוא דפרק במה מדליקין וכן רגילין העולם להתענות עד צאת הכוכבים.
